המושג המאחד מדע, דת, מוזיקה, אומנות קולנוע וספרות הוא "פרסום". הפרסום הוא איזשהו טקסט, תמונה, סרט או מנגינה שציבור מקבל ולומד תודעתית . לאחר הלימוד, האדם זוכר את התוכן ומה שקורה לאחר מכן, נוצר תקשור תת מודעי מסויים עם היוצרים של התוכן וצרכניו האחרים. התקשור התת מודעי יכול להיות מילולי, תחושתי, רגשי או תנועתי . בני אדם נמצאים כל הזמן בתקשור כזה ולא יכולים להשתחרר ממנו. המצב הוא לא תמיד פשוט ונוח ולכן, קבלת אנשים חדשים לתת מודע ושינוי המצב הרוחני בעקבות קבלת פרסום חדש הוא בד"כ מאורע טוב. בני אדם חייבים תוכן פרסומי חדש כל הזמן על מנת לשנות את המצב התת מודעי שלהם שהופך למעיק או משעמם. לכן, האנשים בד"כ יקראו תכנים חדשים כל הזמן . הנושא של התקשור התת מודעי יכול להיות גם לא קשור לנושא הפרסום שהוביל אליו. לכן, אין חשיבות עליונה לסוג הפרסום. כל סוגי הפרסום מובילים לקשר עם היוצרים ועם הקוראים האחרים . חזרה תמידית על פרסום זהה, מלמדת על חוסר הרצון להשתנות וללמוד דברים חדשים. חזרות כאלה כן יוצרות קשר חזק מאד בין הקוראים השונים כי הטקסט הופך למאד חזק בזכרון. זהו התכסיס הספרותי שנקטה הדת לשם איחוד מאמיניו. האנשים מחוייבים לקרוא טקסטים נתונים הרבה פעמים ביום. כך נוצר קשר תת מודעי חזק בין קבוצת המאמינים, קשר שמתחזק עם סנכרון התפילה בין מספר אנשים . הדת עומדת על פרסום עתיק, וכך הכותבים של הספרים והטקסטים - מתו מזמן. לכן - עיקר הקשר הוא בין הקוראים השונים. בפרסום עכשווי, המחבר עצמו מאד משמעותי וקריאת ספר מקשרת קודם כל איתו . בני אדם זקוקים לקשר רוחני טוב ולכן הם יצרכו פרסום על מנת לקבל קשר עם אנשים אחרים. התכנים עצמם נועדו להוות הבסיס התקשורתי עצמו שגרם למחשבות, אמוציות ובכלל לשינויים תודעתיים . אפשר לראות בחיים עצמם תהליך של פרסום גם. אנחנו מתחילים את דרכינו ומתפרסמים אצל ההורים. הם מתחילים לזכור אותנו, איך שאנחנו נראים, נשמעים, מריחים. אנחנו זוכרים אותם בתור הורים. מתחיל פרסום של המילים "אבא" ו"אמא". זהו הסיפור התודעתי שממציא הילד שמסופר קצת להורים. ההורים מרכיבים את סיפור ה"בן" או ה"בת". החיים ממשיכים והילד ממשיך להמציא את הסיפור של אחיו ואחיותיו, והם מצידם ממציאים סיפור עליו . כולנו ממציאים של סיפורים וקוראים של סיפורים שממציאים עלינו האחרים. כולנו רוצים להמציא ולספר וגם לשמוע קצת מסיפוריהם, שהם שהמציאו עלינו . בדרך אנחנו פוגשים אנשים זרים, שהופכים לחברים שלנו. אנחנו ממציאים סיפורים עליהם גם כן ושומעים את סיפוריהם . אנחנו פוגשים סיפורי ספרות, קולנוע, מוזיקה, אומנות, דת, שהם סיפורים פרסומיים שכתבו אנשים רחוקים מאיתנו. בעזרת דמיון, אנחנו מתקשרים לאנשים הללו ולקוראים האחרים ומתחילים את השיח הרוחני המרוחק עם האנשים הללו . השיח הרוחני הזה אי אפשר לסיים, וכך אנחנו צורכים עוד ספר ועוד ספר, עוד סרט ועוד סרט וכל פעם מוסיפים אנשים חדשים לתקשור הרוחני שלנו . כל החיים הם פרסום. אומנם האדם בעצמו בוחר מי יותר להיות: קורא או סופר. יש שיותר קוראים, ויש שאוהבים יותר לכתוב. יש שממציאים סיפורים ויש שאוהבים לפרסם את מה שאחרים המציאו. הפרסום יוצר תקשור רוחני שכולנו צריכים על מנת לחיות. אמונה בפרסום זו אמונה המחברת בין האמונות השונות הקיימות: דת, מדע, ספרות, קולנוע ומוזיקה ...
לאוניד אסיפוב 2015
